יום שישי, 28 בדצמבר 2018

נסתרות דרכי האל... " התפוח השלמוגרי"

נסתרות דרכי האל...

תמיד הייתי מוזרה ( " מפגרת" - בגרסה של אמא שלי").
ילדה שהיה לה קל ליצור עולמות משלה.
- לכתוב סיפורים
- מוזיקה לסיפור
- ליצור באלט על נושא של סיפור שכתבתי
- להמציא תלבושות לכל הגיבורים ורקדנים,
- לצייר כל זה
- לקחת את כל האלילה ותקופה ההיסטורית אחרת,
וליצור סיפור חדש...

בגיל 4.
7,8,11...
אבל בבית הספר עשיתי את הדבר הכי חכם שיכולתי.
התנתקתי.
סגרתי את כל הדלתות של עולם הסודי והשברירי שלי
ממגע גס של מציאות הסובייטית,
של חיים ב " נורמות" ו " תכניות לימודים" - שניסיתי להלביש אותם עלי,
אבל הצלחתי רק חלקית מאוד.

פיזיקה קוואנטית
כימיה
ספרות
שפה...

מי שהיה שותף הסודי לעולם הנסתר שלי - זה אבא.
בתקופות אלה גם הוא ניסה להתאים את עצמו לציפיות של הסביבה
ולתסכול המתמיד של אמא - שהוא לא " כמו כולם".

לכן יצרנו " מחתרת" ונהנינו מהדברים שגרמו הרבה אושר
לשנינו.
לצייר ביחד,
להמציא סיפורים,
לקרוא ספרים מרתקים
( אבא היה קורא ואני נרדמתי מייד.
הוא לא כאס- הוא ידע, שככה אני קולטת טוב יותר
והמשיך לקרוא...
זכרתי את הספרים שאבא קראה לי - בעל פה!)

ואחד מהם היה מדע בדיוני ( ברור) - " תפוח שלמוגרי"
של סופר רוסי לב אוספנסקי.
סיפור מסע מרתק שבו גיבור הראשי קיבל חבילה
ובה- פרי מוזר ומסריח, שטעמו היה טעם גן עדן...
שטעם זה הזכיר לו הרפתקה במדינה אחרת, שנשכחה -
והנה, מזמינה אותו לחזור לאותו מקום שוב...

שיגעתי את אבא :" אבל על איזה פרי מדובר?!
מה שמו המדוייק?
איפה אפשר למצוא אותו?"

אבא חייך במבוכה, הסביר לי שוב ושוב שאין דבר כזה,
שזה מדע בדיוני - פרי דמיון של המחבר...

אבל אני לא האמנתי.
וידעתי בוודאות: " יש!
ואני אמצא אותו!"

כך " תפוח שלמוגרי" קרא לי לצאת למסע...
ועוד 20 שנה להגיע לישראל.
ולפגוש את גויבה.
" פרי בטעם גן עדן, מסריח ובילתי נשכח"

היום פגשתי אותו בשוק, ונזכרתי...
והודתי שוב לדרכי המיוחדת,
לכוח ונחישות שלי ללכת רק בה,
לסמוך על הבריאה, שיודעת מצוין להצביע על הכיוון המדויק ביותר
אליו עלי ללכת...
ועל אנשים המדהימים שתומכים ומלווים אותי תמיד.
ותודה מיוחדת לאבא שלי.
שהוא הבין ומבין אותי תמיד.
ו " חי בלללנד" - בדיוק כמוני))

באהבה רבה
מריה אור- אל מאור.
סיפורים נוספים תוכלו למצא בספר " דרכה של אהבה"
https://www.mery.land/hebrew

יום חמישי, 27 בדצמבר 2018

" המוסך של אלוהים" והתנגדויות.

כשנולדתי - אמא ואבא נתנו לי שם מריה.
שאותו שנאתי מעומק נשמתי- כי הוא הרגיש לי לא שלי.
כך קראו למטפלת של אמא ושל דודה, אישה מאוקראינה,
חסרת משפחה, חסרת רכוש, שכל החיים שלה שירתה
את המשפחות של אחרים.
וכמעט 40 שנים האחרונות שלה היא שירתה את המשפחה
של סבא וסבתא...

אני חייתי בהישרדות קצונית והרגיש לי שחלק מזה-
השפעה של השם.
( גם כמו כל ילדה נורמלית, לא חלמתי לשרת, כשאהיה גדולה!)

כמובן שלא יכולתי לדעת, שכשהורים " ממציאים" את השם של התינוק/ת-
הם בעצמם מקבלים אותו מהדרכה העליונה של הנולד...

ושם " מריה" היה מכיל בתוכו כל כך הרבה!...

דבר ראשון שעשיתי, כשעליתי לארץ- קראתי לעצמי " מרי"
( גם בלי לדעת את כל משמעוניות ששם הזה נושא בתוכו)...
פשוט התנגדתי לשם עם גורל מר... ובחרתי במר עוד יותר!

עם הגיל והתפתחות, שמתי לב שזה חזר על עצמו שוב ושוב-
מנגינון זה.

משהו מגיעה אלי-
אני מתנגדת לו-
ואז מקבלת כזה " כאפה" - שאלוהים ישמור!
ואז מסכימה להתבונן מחדש על מתנה המקורים
ולגלות בה עוצרות הנסתרים.
נשמע לכם מוכר?

תדמיינו שמלאכים השומרים שלנו
עובדים ב "מוסך של הבורא" ומכינים עבורינו את המציאות הכי טובה ומדוייקת שיש.

ופתאום שומעים את הקול התנגדויות שלנו...
פעם, פעמיים, שלושים...
" למה זה מגיעה לי?!
אני רוצה משהו אחר!
תחקו ממני את השיעור הקשה זה ותביאו לי משהו טוב יותר!"

אוקי, יש " תכנית של היצרן"- אבל לקוח תמיד צודק.
אלא מה?

על " הזמנה ספיישל" משלמים אקסטרה.
עוד סיבוב קרמאטי על אותם נושאים,
עוד כאב מוכר,
עוד בדידות, עוד "נשים אטומות לב ", עוד " גברים מנייקים",
עוד תסכול, יאוש, בדידות, אכזבה...
שוב לב שבור ותחושת מרירות...

רוצה עוד משהו מיוחד- מתוך " פנקס תלונות"?
או שתסכימה לקבל את מה שתוכנן בישבילך-
ובתוך זה כבר תיצרי- בשיתוף פעולה עם הבוס?

כך אני רואה את זה ולומדת, לומדת להסכים לקבל.
ולזהות את מה " שלי" כאן.

אז " מריה" אמרנו?
אמן!
"אור- אל "- זה התפקיד שנתתה לי?
אני מקבלת את זה באהבה ועושה בצורה הטובה ביותר!אוקי.

שלחת אותי לשרת?
ושום רוח שערה לא תזיז אותי מהמסלול שלי...

כי דווקא בהסכמה אני רואה גדולה ומקור עוצמה.
אני לא לבד בדרך.
" עובדי מוסך הבורא" עובדים בשותפות איתי
וגם נשלחים לי המון מלאכים בדמות בני אדם- כדי לתמוך ולחבק
בדרך...

אז תודה! מה עוד אפשרי?

באהבה רבה

מריה אור- אל מאור

* איפה זה פגש אתכם?
מה עלה בכם?
אשמח לשיתוף...

שם חדש. מריה אור -אל מאור

שם חדש...
מריה אור- אל...
מרגיש לא כמו " דף חדש", אלא כמו ספר חדש.
גופ, שחווה שינויים רבים, הפעם מגיב לא פשוט.
אתמול לא יכולתי לקום מהמיטה- עד שהגעתי
ל Naomi Kachila הקוסמת.
שמחזירה רוח לכל מפרס
שמחת חיים ואופטימיות לכל נפש חיה))
מבינה, מעודדת, מלווה אותי אלי.
מזכירה שבאתי בגוף פיזי - ויש לו מקום ותפקיד.
והוא- בית.
וזה בטוח להיות בבית.
תודה אהובה! זכיתי בך!
ברגע ש שבתאי מנחם סיפר לי על משמעות של שם הקודם שלי
ומזל איתו הגעתי לכדור הארץ - זאת הייתה תחושה של סוף.
כל חלקי פאזל התחברו.
כל הקלפים היו על השולחן.
כל מה שידעתי על עצמי וכל מה שפחדתי להסתכל לו בעיניים-
קיבל " אישור"...
ועם חיבור לשם החדש, למזל החדש... עדיין לא מרגישה כלום.
רק שקט, כמו אחרי לידה.
ועייפות של כל השנים בהם הייתי לבד.
בועטת, מתנגדת, קולטת שמשהו ממש דפוק כאן-
ועדיין לא יודעת, מה עושים עם זה.
ומחפשת, מחפשת, מחפשת...
מרי, מרד, מר...
מריה חזרה, עם אנרגיה אחרת.
עם המון השלמה והסכמה להישאר ולהמשיך לשרת...
אור- אל הביאה תקווה להגשמה אישית.
לאושר
לחיבוק
לסיפוק...
עדיין בפוטנציאל, אבל זה הרבה יותר טוב מאשר היה לפני יומיים.
אני מודה לכל מי שאוהב אותי ונמצא איתי בכל , " הדפים" של שלי.
ומקבל אותי עם כל השונות.
אני נושמת.
הרבה- בזכות תמיכה שלכם.
תודה
שלכם
מריה אור- אל מאור