יש חוויות שקשה לתאר במילים.
כי הן חזקות מידי מכדי להצטמצם, להתקבע...
וסמליות מידי מכדי לתאר אותם ב" פשט"...
אז אנסה לפחות לצייר את התמונות- ושכל אחד מכם יתחבר אליהן כמו שנוח לו.
הכוונה
דבר גורר דבר.
כל פגישה וכל אירוע הם מתנה- מן תיבה סינית או מטריושקה
( לי בתור רוסיה, דימוי זה אולי מתאים יותר) - שבתוכה יש עוד מתנה, ובתוכה עוד ועוד...
נסעתי לא מזמן לאיזה טיול, והוא השאיר בי תחושת חוסר.
כשסיפרתי עליו לחברה שלי ילנה גלונובה - היא הציעה מיד שנעשה "חוויה מתקנת":
מסע לגמלא - ל"גלגל הרוחות".
מקום מסטורי, עצמתי, מיסטי... שמחתי לקבל את ההצאה וכמובן שחשבתי
על טקס שמאני שנוכל לערוך שם.
החיבור למקום הזה התחיל מיד.
והחיבור לעצמי - דרך חוט שנשלח למקום הזה.
ביום שקבעונו לנסוע, ירד מבול. ממש!
אז החלתנו להזיז את הנסיעה לשבת, ואחר- כל הבנתי, למה.
דרך ל"גלגל הרוחות" - איזה 40 דקות הליכה בבוץ ואבנים.
בגשם אי אפשר להגיע בלי ג'יפ.
ועוד משהו, חשוב יותר - ביום שקבענו קודם לא היינו פוגשים את אביב ומאיה-
זוג שמאנים צעירים מקסימים שהיו במסע משלהם בשבת,
ונענו בשמחה לקריאתנו להצטרף לטקסים שלנו.
גם ההרכב שלנו כקבוצה השתנה - והפך לשתי נשים ושני גברים.
( ילנה, אלכסנדר, בעלה ויעקב, בן שלהם- נער מקסים בן 14 שהצטרף למסע ברגע אחרון,
באומץ רב ובתמסרות מעוררת השראה!)
אז יצאנו.
גלגל הרפאים
זה מה שכותבת על האתר זה " ויקיפדיה" :
האתר בנוי כקומפלקס העשוי מיותר מארבעים ושניים אלף אבני בזלת המסודרות במעגלים. במרכז האתר בנוי תל אבנים בגובה של כ-6-5 מטרים, המוקף מספר שכבות מעגליות של מצבורי אבנים. חלקן יוצרות מעגל מושלם וחלקן פתוחות. היקפה של החומה החיצונית ביותר קרוב לחצי קילומטר וקוטרה הוא יותר מ--150 מטרים. ככל הנראה נבנה גלגל רפאים לקראת סוף התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל וחוקרים מעריכים שנבנה באלף השלישי לפנה"ס ונוסף אליו מתחם קבורה באלף השני לפנה"ס.
גם כאן, גם במקורות האחרים בכל השפות שאני בדקתי, המסר המרכזי :
אין לנו מושג, מה זה ומי יצר מבנה כל כך מיוחד,
תוך כדי חשיבה ותכנות הנדסיים מתוחקמים - 2 אלפים שנה לפני ספירה.
היצירה
טקס " לידה מחדש" נכתב לבד. המעבר המתקרב לדף חדש של חיי -
נסיעה לארצות הברית, דרש איזה חיזוק סמלי,
דרך חיבור לאמא אדמה והודיה על מה שיש.
ומה עוד? לא ידעתי. אבל הייתי בטוחה שזה יבוא.
ושכל אחד מהמשתתפים יביא לבטן האדמה את הנושא או כאב, או מקום לרפא אותו, הכי מדוייק לו.
לכן שאלתי את הבריאה : " מה עוד אפשרי עבורי, עבורינו?" - והלכתי אחריה, לעשות ולשמוע.
מאיה ואביב
הגענו למקום, נדהמים מהעוצמה שלו - ומרגישים את הרטט של אדמה המיוחדת זאת בכל תא בגוף...
קודם שאלנו את הישויות- בעילם של המקום, רשות לבקר כאן ופיזרנו מתנות- זרעים ופירות יבשים.
כי ככה באים לביקור עם לב פתוח וכוונה טהורה.
הגברים שלנו מהרו לטפס לגבע מאבנין שיוצרת את המעגל הפנימי של גלגל. ילנה ואני התחלנו לתופף ולעשות הכוונה לטקס.
זוג צעיר שנח לו בצד ( ככל הנראה הם הרגע יצאו מהמערה שמתחת לארימת אבנים), אבל כששמעו את צלילי התופים - התחילו לשיר. היה ברור שאלה- חבר'ה משלנו, והיה ברור גם שהם מהצטרפים לטקס.
מאיה שרה כמו מלאך וכמו אמא אדמה בו- זמני. קול נשי עמוק, רבגוני, מרגש ומלטף...
אביב דומה בפנים ובאופי לבן הצעיר שלי ולאחי ז''ל... עוד סימן!...
נהיינו 3 נשים ו 3 גברים.
( והנוסיעה לארצות הברית באביב. בחודש מאי. אתם מבינים?!)))
הטקס
ירידה לחדרון קטן מתחת לאדמה דרך פתח צר הייתה מאתגרת-
פחדתי להתקע בו כמו פו הדוב.
אני בחורה לא צנומה ( בכלל, אם להיות כנים) - ובידיו היו תופים ועוד ציוד נוסף,
אבל ביחד עם החבר'ה עברנו את זה בשלום.
כמו כל דבר שעושים ביחד בכוונה המשותפת.
מודל של טקס שמאני- זה מודל של החיים המאוזנים בקהילה.
פעם אתה מוביל, פעם אתה מקבל, פעם אתה תומך, מחזיק את המעגל, פעם אתה עותף בזרועותיך את מי שכרגע הכי זקוק לזה... ברור שאנחנו עושים את זה ככה או ככה, על בסיס יומי, אבל שם הסוד כאן- מודעות.
כשמתחלקים לתפקידים אלה תוך כדי מודעות - מקבלים הזדמנות לחוות כל אחד מתפקידים בצורה מלאה יותר, לזהות את ההתרחבות, את הקיווץ במקומות בנו, שמבקשים ריפוי - ולתת אותו.
וגם לאפשר למשתתפים אחרים לזוז מהתפקיד הרגיל, הקבוע שלהם ,( של " אני תמיד דואג/ת לכולם" למשל) - ולחוות תפקידים אחרים. ואז לבחור, מה ומתי מתאים לו ביותר.
זה הולך ככה : אחד המשתתפים, " המקבל" עומד במרכז מעגל והמנחה מלפף סביבו חבל.
איטי חזק, כדי ליצור חוויה של צמצום פיזי.
תוך כדי ש" המקבל" מעלה בעיני רוחו כל המצבים שבהם הוא צמצם את עצמו מסיבה כלשהי
או שהיה ( בתפיסה שלו) קורבן לצמצום.
ברגע שמרגיש שמספיק- מסירים את החבל ממנו והמשתתף אחר- " דולה" מחבק אותו.
חברים אחרים תומכים בתהליך בתיפוף ובשירה.
שוב... אלא- רק מילים. חוויה עצמה באמת שקשה לתאר!
כשעמדתי במרכז וקשרו אותי בחבל - עלו בי כמה דברים.
המהותי ביניהם - זה שחוויתי צמצום רק כשלא הייתי כנה עם עצמי.
שלא הייתי ב - אמת שלי.
ונשבעתי שזה לא יקרה יותר לעולם.
שאעשה הכל כדי להיות במאה אחוז של העוצמה. ובמאה אחוז של האמת.
ועוד אחד... פתאום ראיתי את כל הצלקות על גופי.
כל אלה שאני כבר רגילה אליהם וגם את החדשות יחסית...
וקלטתי שהן- סימנים של צמצום.
של כל המקרים שאפשרתי לאחרים לפגוע בי ( כדי למשוך פרפים של " אהבה" )
או האמנתי שכדי לקבל משהו ( בריאות, ילדים, ביטחון) אני חייבת לשלם בשלמות גופי.
לראשונה בחיי הודתי לכל צלקת וצלקת מעומק ליבי כי לסימן מוחשי של הבטחה שלי
לא לאפשר זאת עוד לעולם!
הגברים
מה שהיה חשוב ביותר עבורי במסע זה- תיקון, ריפוי חוויה שלי מול הגברים.
לכן כמות שווה של גברים ונשים במסע כל כך שימח אותי!
אני רוצה להודות לכל אחד מהגברים שהיו איתנו : לאלקס, ליעקב ולאביב המדהימים!
- על זה שאתם בחרתם להיות נוחכים.
- על זה שעשיתם אך ורק מה שבא לכם ואיך שמתאים לכם.
- על הכנות שלכם.
- על הקשבה שלכם, על האמפתיה, על הלב הפתוח והזרועות התפוחות.
- על כל פעם שהייתי זקוקה להיתמך ביד של מישהו בעליה, ירידה, טיפוס, קפיצה מעל הבוץ ומעל המים - קיבלתי אותה. את היד החזקה והחמה של אחד מכם.
- על מעקה שבניתם עבורינו, הנשים - כדי שנוכל לעבור את הנחל בלי להירטב...
- על זה שסמכתם עלי, בדיוק כמו שאני סמכתי עליכם. מיד ועד הסוף.
- ועל החיבוק האוהב שלא נותק, עד שהרגשתי שאני מוכנה - אחרי ששוחררתי מכל הכבלים.
- על כל החוויה המרתקת כאת, שחווינו אותה ביחד, בשלמותה.
זהו.
זה מה שרציתי לספר...
כשסיפרתי על זה לאמא שלי, הפרקטית, היא ענתה: " זהו?!.. מה היה אחר- כך? מה יצא לך מזה? "
כרגע יש לי תשובות אלה, אבל בטוחה שיבואו עוד :
גדלתי.
חיזקתי את האמונה שלי בזוגיות.
רפאתי עוד קצת את הנשים ואת הגברים בפלנטה שלנו.
נתתי וקובלתי ברכה ואהבה מאדמה.
מה עוד אפשרי?..
תודה!
שלכם באהבה - מרי מאור
ישראל
2017
