תמונות אמריקאיות פשוטות

בוקר שלי מתחיל בדיוק כמו בוקר של שילגיה בסרט של דיסני:
אני יוצאת החוצה ושם פוגשים אותי ציפורים, ארנבים, צביים...
הבוקר צבי ענק עם קרניים בגודל עץ דידה לפניי
בקצב הכי בודהיסטי שאפשר לתאר...
וברגע שהתחלתי למחוא כפיים, כדי להזיז אותו מדרכי-
פשוט עצר את הליכתו והביט בי בתמיהה:
" גברת, הכל בסדר איתך?"
זז טיפה הצידה ונתן לי לעבור...

מחשבות על חופש וגבולות באות אלי כאן כל הזמן.
בעלי חיים, עצים, הרים, אנשים-
כולם מתקיימים ביחד עם המון כבוד זה כלפי זה...
אין רעש, אין קונפליקטים, יש מקום לכולם.
במהלך שבועיים של טיולים במקומות הכי מתויירים
לא ראיתי נייר אחד על האדמה.

תינוקת מדהימה ג'וסלין, בת 11 חודש (!!!) שטסה עם אמה 
לידי 16 שעות במטוס,
פירקה במהלך 5 ד'ות הראשונות את 2 טלוויזיות -
של אמה ושלה, החליפה חלקים ביניהן והפעילה את 
שתי טלוויזיות מחדש ( מעניין מה היא תוכל לעשות בגיל שנה!!).
ברגע שהושיטה את ידה לטלוויזיה שלי-
אמה אמרה בשקט :" לא. זה שלה" -
ובזה הסתיים הוויכוח.
כבוד.

כולם מדברים עם כולם כל הזמן בכל מקום.
אנשים שומעים את המבטא שלי ( שוב אני מדברת בשפה חדשה
עם מבטא!) - שואלים, מאיפה אני.
וברגע ששומעים " מישראל" - מתנפלים עם שאלות, חיבוקים ומתנות))
ומתחילים להיתייחס כאל בת משפחה של ישו ))).

גן חיות המפואר הורר בי מחשבות על נשואים שנגמרו.
מצד אחד- כסף. השקעה בנראות. שהכל יראה כמו בטבע.
מפלים, הרים, עצים, אוכל טוב ובזמן, טיפולים מושקעים...
רק אין שמחה.
אין חופש.
כנפיים גזורות.
גם טפרים וניבים...
נכון, בכניסה ובעוד הרבה מקומות פוסטרים עם תזכורת
שחיות בגן חיות עושות עבודה למען זנים של 
חיות אחרות בסכנת הכחדה...
אבל מי צריך את התרומה המחורבנת זאת-
אם אתה חיי מאחורי סורגים?!
אקס שלי אמר לי בפגישתנו האחרונה : 
" אבל לא כל דבר בחיים- זאת רק אהבה!"
עניתי לו :" נכון. אבל בלעדיה אין טעם לשום דבר."
שונאת גני חיות!


הגברים שלצידי פשוט מדהימים.
הם רואים אותי.
" לא קונים" התנהגויות והפגנות הישנות:
" אסתדר לבד!" " אני אטפל בזה!" " אני יכולה בלי..."
ופשוט דואגים לי, מפנקים אותי, משקיעים בי
ושמחים כשאני שמחה, נהנית, מתלהבת!...
וכן. אני מצליחה רק להיות כאן.
בלי לטפל ולתקן אותם.
ולהגיד : " אני איתך". " אני מבינה" ולפעמים גם לחבק.
וזהו.
אולי התבגרתי?

גופי מפתיע אותי.
נכון, הוא נראה כמו שהוא נראה.
אבל גמיש, חזק, מלא חיות!
אני יוצעת למסעות בהרים יחד עם גברים
בעלי עבר ( הלא רחוק))) צבאי - ועומדת בקצב.
ועולה מעלה מעולה , יחד עם חפדים ( נחלשים והולכים)
ומרחיבה, מרחיבה את גבולותיי...
אני אוהבת את חיי!
הם לא מפסיקים לשמח ולהפתיע.
מעניין, איך אסתדר עם אישה שתחזור הביתה
במקום מרי שעזבה אותו לפני שבועיים?))

באהבה
מרי מאור
07.16
קולורדו ספרינגס